רש"י על נדרים ע״א א:ד׳

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור נדרים ע״א א:ד׳
4 תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל: נַעֲרָה הַמְאוֹרָסָה — אָבִיהָ וּבַעְלָהּ מְפִירִין נְדָרֶיהָ, כֵּיצַד? שָׁמַע אָבִיהָ וְהֵפֵר לָהּ, וְלֹא הִסְפִּיק הַבַּעַל לִשְׁמוֹעַ עַד שֶׁמֵּת, וְנִתְאָרְסָה בּוֹ בַּיּוֹם, וַאֲפִילּוּ מֵאָה פְּעָמִים — אָבִיהָ וּבַעְלָהּ הָאַחֲרוֹן מְפִירִין נְדָרֶיהָ. שָׁמַע בַּעְלָהּ וְהֵפֵר לָהּ, וְלֹא הִסְפִּיק הָאָב לִשְׁמוֹעַ עַד שֶׁמֵּת הַבַּעַל — חוֹזֵר הָאָב וּמֵפֵר חֶלְקוֹ שֶׁל בַּעַל.
פירוש רש"י על נדרים ע״א א:ד׳
4 תניא כוותיה דשמואל - דאפילו בנדרים שנראו לארוס ראשון מיפר בעל אחרון:
5 ולא הספיק הבעל לשמוע כו' - דהיינו לא נראו לארוס ראשון:
6 שמע בעלה והיפר לר - דהשתא נראו לארוס ראשון:
7 חוזר האב ומיפר חלקו של בעל - לפי שאין הבעל מיפר אלא בשותפות שבשעה שהפר עדיין לא שמע האב ובשביל הכי חוזר ומיפר חלקו של בעל עם חלקו: